חינוך

היציאה מתוך חודש גדוש חגים ואירועים אל חיי היום יום מלווה לעיתים בבתים רבים בתחושת ריקנות, תחושת החמצה לא קטנה

עוד בטרם קירב הרופא אל פיו את כלי עבודתו פרץ האיש בצווחות אימים כשכולו חיוור ורועד כעלה נידף ברוח . . .

שנות הילדות חלפו להן ביעף, עתה הוא אדם בוגר. הוא התמקם היטב במשבצת הַטַיָח. כל מחדל מטויח על ידו ביד אמן..

לא היה חייל שהבין. זה רק הגביר את חרונו של מפקדם וזעקת "אַפְּזוּזָה" אימתנית נשמעה שוב ברחבת המסדרים…

ברגעים בהם נראה העולם קסום ורוד ומבטיח, זהו הרגע בו הבקיעים אשר כוסו בעבר ביריעות החום המהביל פורצים להם אל מעל לפני השטח. מדוע הדחף לנתינה הוא בלתי נשלט?

לפעמים מרוב מתיקות נדמה לנו כי היא נמוגה בענן של טעם צורב ובלתי נסבל. לכל אורך היממה עשויים אנו לפגוש דמויות ססגוניות יותר או פחות, כאלה אשר מנת חלקם אינה עולה בקנה אחד עם נקודת האמת המשוייכת לעולם התחושות.

אדם חרדתי יתרגם כל קול להתפוצצות הר געש ואילו אדם שליו ידמה קולות בלתי מוסברים למוזיקה ערבה שתוסיף ותתרום לשלוות נפשו

עוד פסגה ועוד פסגה ואף לא פסגה אחת ♦ כמה מילים על שיטת הכיבוש הצעירה

מערכת החינוך הכללית מתדרדרת. האלימות גוברת. האמון נסדק. המורים אינם זוכים להערכת התלמידים והוריהם. רפורמות צצות חדשות לבקרים, ובכל זאת המצב לא נראה כעומד להשתפר…