בלוגים

השבוע מציינים שנה לסיום מלחמת לבנון השניה • הרב מוני אנדר הצטרף אז ל"חוליית חסידים" שיצאו לעודד את חיילי צה"ל הגיבורים • "לא ייאמן איך אתם מצליחים למצוא אותנו בכל מקום. המזל שלנו הוא שהחיזבאללה לא עובד כמוכם…" סח לנו סרן צעיר מהשריון בחיוך …

בימים שבהם נאבקים בעלי ונשות מנהיגינו על אור הזרקורים, מהווה הרבנית חיה מושקא שניאורסון, שהלכה לעולמה בכ"ב בשבט תשמ"ח, מודל אחר: היא היתה יכולה לזכות לכבוד רב בזכות בעלה, הרבי מליובאוויטש, אך העדיפה לא להיחשף.

מיהודי נדרש חרוש ולזרוע, לעבוד ולפרנס ובתוך היום יום התובעני הזה להיות יהודי גאה וישר דרך, המוצא גם זמן לשיעור תורה במשך השבוע

היום אני עומד לעצבן הרבה אנשים, לא בכוונה, ולא כי אני נהנה מזה, אלא פשוט כי לפעמים האמת הכי פשוטה עשויה להרגיז..

"השירה שפרצה מהלב של כולם היתה פשוט מדהימה הסתכלתי סביבי וכל כך התרגשתי לראות את התפילה האמיתית הזו של כולנו, את הנקודה היהודית הזו שכל כך מאחדת אותנו ומגלה לנו כמה עם ישראל חי ואף אחד לא יוכל לנצחנו בעז"ה." • שליח חב"ד בבנקוק בבלוג יחודי מימי המלחמה

כמה שאכתוב ואתאר במילים, לא אוכל באמת להמחיש את תחושותי העצומות שהרגשתי, לצערי תמונות מה שאני אוהבת כל כך לעשות לא יכולתי לצלם בגלל קדושת השבת….

יש מיליון ישאלים שעברו לממ"ד, וכשמגיע אליהם או לחיילים צוות עידוד שמפזר כמה מילים של אמונה ותקווה – זו תחמושת של ממש במאבק על רוח העם..

בפעם הבאה שעולה השאלה מדוע בבית ספרנו, בכיתה או בבית שלנו שמים דגש יותר על הישגים וכישרונות ופחות על השקעה ומאמץ בהתנהגות.. לא נתרץ את התירוץ הנדוש.. אלא ניקח אחריות ונבין שהילדים שלנו מרגישים הכל!

"…למחרת חזרה חנה מהגן בשמחה ואמרה: "היום הוא היום הכי מאושר שלי. אמא של אלכסנדר קנתה עוגה כשרה, והייתי יכולה לאכול כמו כולם" היו לנו דמעות בעיניים. איזו גיבורה חנה שלנו, בכל פעם שיש איזו מסיבה, היא נאלצת להיות שונה מהשאר, ובכל זאת היא מקבלת את זה בכזו בגרות והבנה ואף פעם לא מתלוננת" • הרב מנדל הנדל על אתגרי ילדיו בשליחות

אז מה קרה לו, למשיח? יכול להיות שאנשים מפחדים מבואו? כל כך התרגלנו למציאות הגלותית שמלווה אותנו מיום בריאת העולם שאולי לא "מתאים" לנו פתאום עולם חדש ומתוקן יותר?